<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חלקיה בר טובי</h1>
<h2>דף לט:</h2>
ורב חלקיה בר טובי בימי רב הונא היה ומתלמידי רב היה, כדאיתא בחזקת הבתים הל' דמחאה [ב"ב ל"ט ע"ב], גדול בר מניומי הוה ליה מחיותא אשכחינהו לרב הונא ולחייא בר רב ולרב חלקיה בר טובי דיתבי מחא קמיהו לישנא הדר אתא ומחא קמיהו אמרו ליה לא צריכת הכי אמר רב כיון שמיחה פעם אחת שוב אין צריך למחות, ופליג נמי אדרב הונא בההוא דפ' אחרון דזבחים [קי"ד ע"ב], דתנן אותו ואת בנו ומחוסר זמן פלוגתא דר' שמעון ורבנן כשהקריבו בחוץ וקמסיק התם איזהו מחוסר זמן הזב והזבה והיולדת והמצורע שהקריבו חטאתו ואשמו בחוץ פטורין עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייב, ובגמרא אמר רב חלקיה בר טובי לא שנו אלא לשמו [אבל שלא לשמו] הואיל וראוי שלא לשמו וחייב, מתקיף לה רב הונא וכי יש לך דבר שאין כשר לשמו וכשר שלא לשמו, ומסקנ' התם סייעתא לרב חלקי' בר טובי, ורב [הונא] דחה לסייעתיה במפריש שני אשמות לאחריות דחד מינייהו עולה הוא (ורב הונא דאמר אשם שניתק לרעיה כשר לרעי') [כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה]. מיהו בפ' שני שעירי [יומא ס"ג ע"א] לרב ירמיה מדפתי דמתני מילתיה דר' אבהו אמר ר' יוחנן פסח ששחט (ו)בשאר ימות השנה בחוץ פטור בין לשמו בין שלא לשמו, משום דקסבר דפסח בעי עקירה ועקירת חוץ לא שמה עקירה. ופרכינן נימא פליגא דרב חלקיה בר טובי דתנן איזהו מחוסר זמן וכו', ואמ' רב חלקיה בר טובי וכו' ומשני תנאי היא דתניא משהגריל עליהן חייב על של שם ופטור על של עזאזל, אלמא איכא דמוקי לה כתנאי והתם בזבחים אי לאו דבעי לאוקומי כדרב הונא מילתיה בדברי הכל אפילו סייעתא דרב חלקיה מצי לאוקומי בתנאי. וההיא דהזורק [שבת צ"ו ע"א] דפליגי ר"ע ורבנן בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע דר"ע מחייב וחכמים פוטרים ובעי רבא למטה מעשרה פליגי ובקלוטה כמה שהונחה אבל למעלה מעשרה דברי הכל פטור דלא ילפי' ממושיט או דילמא למעלה מעשרה פליגי אבל למטה מעשרה דברי הכל חייב משום דאמרינן קלוטה כמה שהונחה ופשטה רב המנונא לרב חסדא דהוא נמי בעיא ליה מברייתא דבקלוטה כמה שהונחה קמיפלגי אבל למעלה מעשרה דברי הכל פטור משום דלא ילפינן זורק ממושיט, ואע"ג דרב המנונא פשיט לה מברייתא מדוקיא דקא תני מרה"י לרה"י ועבר ברה"ר עצמה ולא מתוקם אלא בזורק דאי במעביר ממש מיחייב אפילו למעלה מעשרה שכן משא בני קהת הילכך האי עובר ע"י זריקה הוא וקתני ברה"ר עצמה דהיינו תוך עשרה שאין רה"ר למעלה מעשרה אפילו הכי פליג ר' אלעזר ואמ' דר' עקי' מחייב אפי' למעלה מי' ופליג רב חלקיה בר טובי אתרווייהו דאמר רב חלקיה בר טובי תוך שלשה דברי הכל חייב, פי' משום דאמרינן לבוד ולא אמרינן יהא צריך הנחה על גבי משהו כדאמר רבא בפ' המוציא [שם פ' ע"א] תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו למעלה מעשרה דברי הכל פטור, פי' משום דלא ילפינן זורק ממושיט מג' ועד י' באנו למחלוקת לר"ע קלוטה כמה שהונחה ולרבנן מדנחה או עד שתגיע לפחות מג' דבתוך ג' אפילו לא נח חייב משום לבוד כמו שכתבתי, ותניא נמי הכי כותיה דרב חלקיה דתוך ג' דברי הכל חייב. וראיתי שהקשו התוספות [שם] מהא אדרבא דאמר נמי בהזורק [שם צ"ז ע"א] ומייתי למילתיה בפ' המוציא ובפ' אחרון דעירובין הל' היה קורא בספר על האסקופה [צ"ז ע"ב] דמעיקרא אתיין לתירוצי מתנית' דקתני היה [קורא] בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב, ר' יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו, בד"א בכותל משופע אבל בכותל שאינו משופע למעלה משלשה גוללו אצלו למטה מג' הופכו על הכתב, ר' יהוד' אומר אפילו אין מסולק מן הארץ אלא מל' החוט גוללו אצלו דבעינן הנחה על גבי משהו. ופרכינן אלא הא דאמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה על גבי משהו לימא כתנאי אמרה לשמעתיה, מאי קא קשיא ליה הא ודאי אמרה כתנאי דהתניא כותיה דרב חלקיה תוך שלשה דברי הכל, ואין לדחות בקש דהא דקא מתמה כלומר לימא כתנאי דאיירו במתניתין אמרה לשמעת' וברייתא אינה עיקר דהא ליתא. ותו דאי פליג רב חלקיה אדרבא אמאי לא אמרינן ופליגא דרב חלקיה, ותו דהא עיקר מילתא דרבא בהזורק [שבת ק' ע"א] אמשנת הזורק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות וכו' ואמאי איקבעא מילתיה דרבא אמשנה דפליגי ר"ע ורבנן. היל' נ"ל דרבא לא פליג ארב חלקיה דהא תניא כוותיה, והכי פירו' אמר רבא תוך ג' לרבנן דפליגי עליה דר' עקיבא ואמרינן דלמעלה מג' לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה, ומיהו בתוך ג' מודו דכי ארעא סמיכתא היא ואמרינן לבוד ה"מ בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע, דמרשות לרשות הוא דחמיר דכל היל' מחיצין ורשויות הכי גמירי להו דכי היכי דלר"ע אמרינן קלוטה כמי שהונחה דוקא מרשות לרשות ולא בזורק ד' אמות ברה"ר, דהא אפילו בן עזאי דאמר [שם ה' ע"ב] מהלך כעומד דמי במוציא מחנות תרומ' שנטמאת בטומ' דאוריית', מהו להאכילה לבהמה, ואת"ל מאכילה דהיינו שריפת' מהו ליתנה לכהן עם הארץ כיון דבגדיו מדרס אפי' לפרושים וכ"ש לאוכלי תרומ' הרי יש כאן טומ' דאוריית' מדבריהם וחמורה היא כאילו מוסיף לה טומ' בידים או דילמ' כיון דלהסקה קימ' מותר שהרי יאכילנה לבהמתו כשיאמ' לו נטמאת. ותו מיבעיא לי הא דתנן בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומ' אם אפי' אצל כהן עם הארץ מדרס הוא וצריך החבר שלא יגע בתרומתו של עם הארץ שהרי פשיט' שכהן עם הארץ אינו חש על כך מיהו הפרוש צריך להזהר בכך [או] לא, גימ'.
